חולצה בעלת דוגמאות צבעוניות יוצאות דופן מבקשת להציב אתגר בפני טכנולוגיות המעקב המתקדמות: לגרום למערכות בינה מלאכותית להתקשות לזהות את האדם שלובש אותה. את החולצה, המכונה Digital Camouflage, עיצב סיימון וקרט, מעצב גרמני העוסק ביחסים שבין טכנולוגיה, מרחב ציבורי ומעקב דיגיטלי.
הפרויקט פותח בתגובה לתוכנית ניסיונית לשימוש במצלמות וידאו המצוידות במערכות בינה מלאכותית בכיכר קוטבוסר טור (Kottbusser Tor) בברלין. מטרת העיצוב היא לשבש את פעולתן של מערכות לזיהוי אובייקטים, כך שיתקשו לסווג את האדם המצולם כבן אנוש.
לדברי וקרט, מערכות בינה מלאכותית אינן מבינות את המושג "אדם" כפי שבני אדם מבינים אותו, אלא לומדות לזהות דפוסים חזותיים מתוך מיליוני תמונות ששימשו לאימון שלהן. דפוסים אלה כוללים, בין היתר, את צורת הראש והכתפיים, את הפרופורציות של הגוף ואת קווי המתאר המבדילים בין האדם לרקע. החולצה נועדה לשבש את הסימנים החזותיים שעליהם נשענות המערכות. השילוב בין צבעים עזים, מעברי צבע חדים וצורות חופפות מקשה, לפי המעצב, על האלגוריתם לחבר את חלקי הגוף לכדי דמות אנושית מזוהה.

העיצוב נוצר בעזרת בינה מלאכותית

באופן אירוני, הכלי שנועד לסייע למערכות המעקב לזהות בני אדם שימש גם לפיתוח אמצעי ההסוואה מפניהן. וקרט השתמש בבינה מלאכותית כדי ליצור ולשפר את הדוגמה שעל החולצה, בתהליך המכונה "לולאה אדברסרית" (Adversarial Loop). במסגרת התהליך נוצרו גרסאות שונות של הדוגמה, וכל אחת מהן נבדקה מול מערכת זיהוי אובייקטים. לאחר כל בדיקה נמדדה מידת הביטחון שבה המערכת זיהתה את האדם, והעיצוב שונה בהתאם לתוצאות. התהליך חזר על עצמו עד שרמת הביטחון בזיהוי פחתה באופן משמעותי. החולצה נבחנה באמצעות YOLO, מערכת קוד פתוח לזיהוי אובייקטים בזמן אמת, המשמשת בין היתר לניתוח תמונות וזרמי וידאו. לפי תיאור הפרויקט, הדוגמה נועדה לגרום למערכת להתקשות לזהות את הלובש כאדם.
עם זאת, אין פירוש הדבר שהחולצה הופכת את הלובש לבלתי נראה למצלמות או מבטיחה חסינות מפני מעקב. יעילותה תלויה במערכת הזיהוי, בתנאי הצילום ובאופן שבו האלגוריתם מנתח את התמונה.

זו אינה הפעם הראשונה שווקרט מאתגר מערכות דיגיטליות. בשנת 2020 הוא עורר עניין כשגרר עגלה ובה 99 סמארטפונים ברחובות ברלין, כשבכולם הופעל Google Maps. ריבוי המכשירים גרם לאפליקציה לזהות בטעות עומסי תנועה ברחובות שבהם לא היה פקק אמיתי, ולסמן אותם באדום במפה. הניסוי נעשה בניסיון להפחית תנועה רועשת ברחוב של המעצב והוא המחיש כיצד ניתן לתמרן מערכות דיגיטליות באמצעות ניצול האופן שבו הן אוספות ומפרשות נתונים.